הזמנים המותרים והאסורים בחיי אישות
קיצור דיני תשמיש המיטה במעגל השנה
האם ישנם זמנים בהם ישנה מצוה יותר משאר ימים?
האם מותר לשמש בראש השנה? בסוכות? בליל הושענא רבה?
האם מותר לקיים יחסים בפורים? בליל הסדר? בליל שבועות? בצום?
ערב ראש השנה:
א. אין בו דין מיוחד (ודלא כפסק"ת שכתב שיש "חסידים" שהחמירו בזה).
ראש השנה:
ב. מצד הדין אין איסור, וע"פ הקבלה נכון ליזהר שלא לשמש (מג"א בסימן ר"מ ומשנ"ב, ובמ"ב בהל' ראש השנה כתב ע"פ המג"א שם ד"נכון למנוע" משום מנהג הרמ"א להיות טהור מטומאת קרי בתפילות ראש השנה, וזהו טעם נוסף, וכמו שנראה במור וקציעה), ומי שקשה עליו מותר (ערוה"ש), ויש מי שהיקל בכל אופן (מור וקציעה, חזו"ע עמ' סא, עיי"ש וגם בבא"ח שנ"ב וירא כג וכה"ח), והרוצה להקל ביום השני רשאי (ע"פ מור וקציעה, עיי"ש כאמור, וראה בסמוך).
ג. במקרה שאם לא ישמשו יגרום הרהור (כמו לתור אחר עיניו, הגר"מ אליהו) ומכשול (ואף קישוי בלבד, וכל שכן חשש לשז"ל, 'פלא יועץ'), מצוה לשמש (מ"ב, שלא אמרו הזהירות בזה אלא באדם "מלא ביראה", חכ"א, והכל "לפי מה שהוא אדם ולפי הענין", 'פלא יועץ') וכל שכן בליל טבילה (של"ה ושא"פ ופשוט) או אם האשה מעוניינת בכך (מור וקציעה, וכ"כ הגר"מ אליהו והמשיך שם שהמבטל מצות עונה "שחייב בה מדאורייתא בשביל חסידות, עתיד ליתן על כך את הדין", עיי"ש). מ"מ אם לא קיים עדיין מצות פריה ורביה אין להחמיר כלל (מ"ב, ולא חילק בין אם ישנה אפשרות לקליטת הריון או שלא); וראוי שהבעל יטבול בבוקר ראש השנה לפני התפילה (מ"ב) אך לא יבטל מצות עונה בשביל זה (מור וקציעה תקפ"א [וראה בסמוך]).
[ביאור בקצרה: רוב רובם של הפוסקים ציינו בסמוך לחומרא זו, שלא נאמר ה"איסור" בימים אלו אלא למחמירים בשאר ימות השנה לשמש בליל שבת בלבד, ואינו עבור 'המון העם', וגם המ"ב הגביל כאמור הרחבת האיסור שאינו לכל, ובהלכות ר"ה כתב זה בלשון "נכון" ולא בלשון איסור; ועוד שמצינו בכמה פוסקים כמור וקציעה, ערוה"ש וחזו"ע שנקטו להדיא לקולא; והנראה דבדרבנן שכזה, שאינו מוזכר בגמ' ושו"ע כפי שהדגיש הרב עובדיה זצ"ל, נראה הצורך להדיא 'להקל' ולשוב למש"כ בעיקר הדין הא"ר בשם האר"י "דליל יום טוב וליל ראש חדש דינם כליל שבת" וכעי"ז כתבו במג"א ובא"ח, כלומר דעיקר הדין הוא בדיוק הפוך, שיש דווקא עניין לקיים מצוה זו ביו"ט וכדין דשבת, וזה תורף דברי המור וקציעה, מדוע לעקור דין עונה מיום טוב ד"בודאי י"ט בכלל שבת הוא לענין זה", ובמציאות חיינו נרלענ"ד דעיקר דין זה אינו 'קולא' אלא עניינו שלום הבית והעצמתו בימים בהם ישנם זוגות עם רצון גדול יותר מהשגרה העמוסה; ובמור וקציעה {סי' תקפא} כתב "וכי אם יקשה על אדם הטבילה בער"ה, וכ"ש לטבול שנית גם בשחרית, האם בשביל כך, יבטל עונתו שחייב בה דבר תורה שהפליגו חז"ל בעונש המבטלה, בשביל גזרה חדשה, שנהגו בה לפרישות בעלמא ולתוספת קדושה.. על אחת וכמה וכמה ביו"ט בעת שמחה", ובפלא יועץ {חסד לאלפים סימן ר"מ} סיים ענין זה בזה"ל "וזה כלל גדול, טוב איש יכלכל דבריו במשפט, בפלס ומאזנים, לפי מה שהוא אדם ולפי הענין, וכבר אמרו גדולה עבירה לשמה, ובלבד שיכוין לבו לשמים", והגר"מ אליהו כתב בהמשך להלכות הנ"ל "מי שמבטל מצות עונה שחייב בה מדאורייתא בשביל חסידות, עתיד ליתן על כך את הדין"].
עשרת ימי תשובה:
ד. כתב הרב אליהו (דרכי טהרה) שיש "חסידים" שנהגו להחמיר (המקור לכך בשיירי כנה"ג) ו"חסידים" שלא חששו, ונראה שאין להחמיר בזה כלל (ראה מש"כ גבי ראש השנה, וכ"ש בזה שלא הוזכר במג"א ומ"ב, וגם בכה"ח כתב שאין לחוש לחומרא זו כיוון שלא נזכר בדברי האר"י, וכעי"ז בנטעי גבריאל).
ימי התעניות: צום גדליה, עשרה בטבת, י"ז בתמוז:
ה. מותר (שו"ע), ו'בעל נפש' יחמיר פרט לליל טבילה (מג"א מ"ב), וכל הכתוב לקולא גבי ראש השנה כל שכן ששייך כאן (פשוט, שלא הוזכר בדברי האר"י וכמש"כ כה"ח).
ערב יום כיפור:
ו. כדין עשי"ת. יש אף שכתבו שיש ענין מיוחד לשמש ביום זה כפי שיש מצוה לאכול, אולם לא הוזכר ענין זה ברוב המוחלט של הפוסקים (ראה נטעי גבריאל יו"כ טז/כג).
ליל יום כיפור ויומו:
ז. אסור בתשמיש אף בליל טבילה, ונחלקו הראשונים האם מן התורה או מדרבנן, והגר"מ אליהו הכריע שאיסורו מן התורה, ובמקום אחר הרחבנו בדיני הרחקות ביום זה.
מוצאי יום כיפור:
ח. מותר. יש מי שכתב להחמיר בזה שלא בליל טבילה (מטה אפרים), אך לא הובא בפוסקים כלל, ואין להחמיר כמותו.
ליל יו"ט ראשון של סוכות:
ט. מותר, ומצוה (דרכי טהרה, וכן משמע מהא"ר בשם האר"י ובא"ח לעיל).
מותר לשמש בסוכה אם נשמרים הלכות צניעות (ט"ז ערוה"ש ועוד וכן משמעות הגמרא, ודלא כמי שהחמיר), ולמי שאין לו סוכה מיוחדת להיות שם עם אשתו, אין לו לבטל מצות עונה בעבור זה, ובפרט ליל טבילה (שו"ע ובפוסקים תרלט,ב ונט"ג נט/ט).
חול המועד סוכות:
י. מותר (והיה נראה לענ"ד שדינם כראש חודש דלקמן שמצוה, וכמובא בשם האר"י לגבי יו"ט שמצוה [אך לא לגבי חוה"מ], אך לא מצאתי מקור לזה), אף לתלמידי חכמים המחמירים שלא לשמש בימות החול (דרכי טהרה).
הושענא רבא:
יא. כדין שמיני עצרת (מ"ב תרסד/ח, ויש להסתפק אם דינו קל יותר משמיני עצרת, משום שלא הוזכר במ"ב בסימן ר"מ אלא רק בסימן תרס"ד, או שמא דינו יותר חמור, משום שהסברא שכתבנו לקולא בראש השנה ושאר ימים טובים משום שבשורש הדין כיוון שדין ימים אלו כדין שבת לענין מצות עונה, אינה שייכת בהו"ר), ויש מי שכתב שדינו יותר קל וכדין עשי"ת (הרב אליהו), ויש מי שהיקל לגמרי כיוון שלא נזכר בדברי האר"י (ראה כה"ח תרסד/כא), ופשוט שכל הנאמר לקולא בראש השנה כל שכן שנכון גם כאן.
שמיני עצרת:
יב. מצד הדין אין איסור, וע"פ הקבלה נכון ליזהר שלא לשמש (מג"א בסימן ר"מ ומשנ"ב), ומי שקשה עליו מותר (ערוה"ש) ויש מי שהיקל בכל אופן (מור וקציעה, חזו"ע עמ' סא, עיי"ש וגם בבא"ח שנ"ב וירא כג וכה"ח); ויום זה, וכמו כן שאר ימים שהוזכרו במ"ב, ליל ראשון של פסח וליל שבועות, נראה שדינם קל יותר מראש השנה (משום שלא הוזכר לגביהם במג"א ומ"ב הטעם השני לאיסור והוא משום הטבילה בבוקר לפני התפילה), וכל הכתוב בסעיף ג' כל שכן ששייך כאן.
ראשי חודש:
יג. יש ביום זה קדושה יתירה ומעלתו גדולה יותר (ולכן המחמירים לשמש רק מליל שבת לליל שבת יש עליהם מצוה ביום זה), אך אין חיוב לשמש בו כדין שבת (ע"פ מ"ב ר"מ, ודרכי טהרה).
תענית אסתר:
יד. אין ביום זה דין מיוחד.
חנוכה ו- פורים:
טו. אין בימים אלו דין מיוחד (ובנטעי גבריאל חנוכה נא/יח ובפורים מח/ו הזכיר "משנת חסידים" למנוע מתשמיש, אך לא הוזכר בשל"ה מ"ב כה"ח ובא"ח ועוד, ואין להחמיר כמותם).
אסור לשמש כל השנה בהיות אחד 'שיכור שנתבלבלה דעתו', אבל אם שתו מעט והתבסמו אין בכך איסור (דרכי טהרה ע"פ הפוסקים).
ליל יו"ט ראשון של פסח:
טז. כדין שמיני עצרת (סע' יב).
חול המועד פסח:
יז. כדין חוה"מ סוכות (סע' י').
ליל שביעי של פסח:
יח. דינו כליל יו"ט ראשון של סוכות (סע' ט) (דלא כמי שכתב שיש בו חיוב לקיין מצות עונה, שלא הוזכר במ"ב; ודלא כמי שכתב שדינו כליל יו"ט ראשון, שלא הוזכר במג"א ושא"פ; וראה ברכ"י ופסק"ת הע' 79).
ל"ג בעומר:
יט. אין בו דין מיוחד.
שלושת ימי הגבלה (ג' ד' ה' סיוון):
כ. כדין עשי"ת (סע' ד).
שבועות:
כא. כדין שמיני עצרת (סע' יב).
תשעת הימים:
כב. כדין עשי"ת (סע' ד').
ליל תשעה באב ויומו:
כג. אסור בתשמיש המיטה אף בליל טבילה, מתקנת חכמים, וראה מש"כ כאן בדיני הרחקות שביום זה.
כד. לגבי ט' החל בשבת לספרדים מותר (שו"ע, ודלא כמי שרצה להחמיר גם להם), ולאשכנזים אסור, פרט לליל טבילה ולבא מן הדרך (או היוצא לדרך, פוסקים ומ"ב), וכל הנאמר בסע' ג' שייך גם כאן (דרכי טהרה במפורש).
מוצאי תשעה באב:
כה. טוב שלא לשמש בליל י' פרט לליל טבילה ולבא מן הדרך (או היוצא לדרך, פוסקים ומ"ב) ונראה שכן המנהג לכתחילה גם לספרדים (ע"פ כה"ח), וגם בזה נראה שכל הנאמר בסע' ג' שייך גם כאן (ראה בדרכי טהרה כאמור, ובפרט שנקטו המג"א והמ"ב בלשון "טוב"), ויש מי שכתב להקל בכל "שעת צורך" (נט"ג בדעת כה"ח).
כו. בדין מוצאי ת"ב החל בשבת שנדחה ליום א' (ליל י"א), לא מצינו בפוסקים מי שכתב לאסור (ובנט"ג כתב דלפי האוסרים במוצאי ת"ב מצד חולשת התענית היה לאסור גם בזה, אך לא נראה שפסק כן).