ה"מזכירה" של המוח

מיקוד ו-"מערכת ההפעלה הרשתית"

פורים תשפ"ו

בכל רגע נתון, המוח מוצף במיליוני פיסות מידע מהחושים: רעשי רקע, תחושת הבגד על הגוף, ריחות, מראות חולפים ונתונים דיגיטליים, אבל המוח שלנו עושה משהו מדהים - כדי לחסוך לנו זמן ולמנוע "קצר" מעומס יתר במערכת - הוא מפעיל מערכת סינון שנקראת ה-RAS המסננת כ-99% ויותר מהמידע שמגיע למוח ברגע הזה, ומשאיר רק את מה שחשוב, רלוונטי או מסוכן. 

איך היא מחליטה מה "חשוב"? הRAS פועלת לפי הנחיות שאנחנו נותנים לה, החל מדברים בסיסיים כמו הישרדות, אם נזהה תנועה פתאומית של ריח שריפה או אזעקה (..) הRAS תקפיץ את זה למודעות באופן מיידי; או מיקוד והגדרת מטרות, ברגע שאתה מחליט שמשהו חשוב לך ה-"RAS" מתכנתת את עצמה לחפש אותו. 

הסינון הזה חוסך לנו זמן ואנרגיה כי הוא מאפשר לנו לפעול על "אוטומט" בדברים המוכרים; האורות והריחות שבחדר העבודה, לדוגמא, ולהקצות משאבים קוגניטיביים רק למה שחדש או דורש פתרון בעיות.

להמחשה ניתן לדמיין שני אנשים הצועדים באותו רחוב סואן, האחד הוא קבלן בנין והשני הוא צייר אומן, הRAS של הקבלן יקלוט מיד פיגומים רופפים, סוגי חיפוי על בניינים והזדמנויות נדל"ן, ואילו הRAS של הצייר יתעלם מכל אלה וימקד אותו בזווית של האור על העלים או בשילוב צבעים מעניין של שלט רחוב. שניהם ראו את אותה תמונה, אבל האישיות והמטרות שלהם "תכנתו" את המוח לראות מציאות שונה לחלוטין. 

בבסיס הבנת המנגנון הזה הוא שהמוח שלנו מופצץ במספר עצום של פריטי מידע כל רגע, אך ביכולתנו, להתמקד במה שחשוב לנו, ולקדם את מטרותינו והדברים החשובים לנו, כמו "מזכירה" של המוח. 

אך בו טמון גם סיכון: הRAS הוא 'צייתן' – הוא יחפש עבורנו בדיוק את מה שנסמן לו כמרכזי, גם אם מדובר בכאב או בחיסרון. 

לא מפתיע גם לגלות שהמנגנון הזה נוטה להיתקע על השלילי - מבחינה אבולוציונית, המוח שלנו מחווט להישרדות - הRAS מתעדפת מידע שנתפס כאיום; אדם המהלך ביער, ה-RAS תסנן את ציוץ הציפורים כדי שיוכל לשמוע רחש של נחש. 

במגילה מסופר על אדם שהיה לו הכל, עושר, כבוד ומעמד, אבל הוא בחר למקד את ה'מזכירה' שלו בפרט אחד קטן, "וכל זה איננו שווה לי בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי" - ברגע שהמוח שלו התמקד במה שחסר, המערכת "סיננה" החוצה את כל השאר, הוא הפך עיוור פיזית לכל הטוב שהיה לו.

בחיים, ובזוגיות, במיוחד כשעמוס; המוח שלנו נוטה ""להגן"" עלינו על ידי התמקדות בבעיות, כדי שנוכל לפתור אותן, כמובן (..), אבל פעמים (רבות) שהמנגנון הזה נתקע על ה"אין". 

במקום לנסות לשנות את כל המציאות, אנחנו יכולים לשנות את 'הוראות הסינון' למזכירה שלנו; כשאנחנו מכוונים את המבט אל ה"יש", המוח שלנו הופך לשותף פעיל ש'צד' עבורנו רגעים של חסד, קרבה והצלחה, שקודם לכן היו מעט שקופים עבורנו. היכולת לבחור במה להתרכז היא חלק מהאישיות שלנו ואפשר לאמן אותה לפי מטרותינו. 

"ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות", שמא מרדכי מלמד את אסתר (ואותנו) לכייל את הRAS מחדש - אל תסתכלי על הסינון השלילי, אלא חפשי את הטוב, במקרה זה, את הייעוד. 

נראה שר' צדוק מלובלין מסכם במשפט אחד כל דברינו "במקום שהמחשבה של האדם, שם הוא כל האדם". המיקוד המחשבתי הוא לא רק 'פילטר', אלא הוא ממש קובע את המציאות הקיומית של האדם. 

גם ברקע המערכה הנוכחית ('שאגת הארי'), כשקל לשקוע במתח וב'אין', נוכל לזכור ש'במקום שהמחשבה של האדם – שם הוא כל האדם'. הבחירה לכייל את המבט אל החוסן והגבורה היא חלק מהחופש הפנימי שלנו.

שנזכה להיות כנאמר על מרדכי במילות הסיום של המגילה "דורש טוב"; דרישה היא פעולה אקטיבית של חיפוש, אחר הטוב.