שבירת "קיבעון קוגניטיבי"

סוכות תשפ"ו 

בפסיכולוגיה חברתית קיים מושג שנקרא קיבעון קוגניטיבי (Cognitive Fixation), המתאר את הנטייה של אנשים להיצמד לדפוסי חשיבה, הרגלים, תגובה קבועה, רגש, או פתרון — גם כאשר הם לא אפקטיביים או רלוונטיים; לדוגמא, אדם שמבקש עזרה מעמית לעבודה, וממשיך להשתמש באותו ניסוח או טון קבוע – למרות שהוא מקבל תגובה אדישה פעם אחר פעם. 

השורש הפסיכולוגי הוא, שמוח האדם שואף לקביעות, לחיזוי ולשליטה, וכך הוא "חוסך" באנרגיה. 

ישנם פסיכולוגים שתיארו תהליכי שינוי, כמצריכים קודם כל "הפשרה" של הדפוס הקיים, לפני שניתן יהיה להטמיע שינוי אמיתי. 

הגברת ה"גמישות" ההתנהגותית של אדם באמצעות התנהגויות חדשות קטנות, הנקראות במודל 'Do Something Different' יכולה להיות גורם רב עוצמה לשבירת הרגלים ולשינוי תודעה; כלומר שינוי קטן של הרגל אחד, יכול להוליד שינוי על תפיסה רחבה ועל קשר בינאישי מתמשך. 

גם בזוגיות או בחינוך ילדים נוצר לעיתים קיבעון רגשי או תקשורתי. יציאה מהקיבעון אינה דורשת מהפכות גדולות – לפעמים שינוי קטן כמו מיקום ארוחת הערב במטבח או בסלון, שיחה מחוץ לבית; יציאה משגרת היומיום, שאלה שונה או מבט חדש – פותחים ערוץ חדש בלב. 

בחג הסוכות, יציאה מהרגלי ה"דירת-קבע", ל"דירת-ארעי", גג 'פתוח' לשמים, הכנסת אורחים; כל אלה מייצרים תנועה רגשית ונפשית שמאפשרת התחדשות, שחרור מהדפוסים; שמא מיקום החג לאחר הימים נוראים, המתפללים בהם לשינוי, נראה באופן חדש בדרך זו. 

כששוברים את השגרה, יכולים לגלות פנים חדשות באדם שמולנו – וגם בעצמנו. 

הכנסת אורח חדש, עם נקודת מבט שונה או סגנון שיחה אחר, מחייבת את דיירי הקבע של הסוכה (המשפחה) לצאת מדפוסי התקשורת והחשיבה הקבועים שלהם – בדיוק כמו השינוי הקטן ששובר קיבעון במוח; האושפיזין/האורחים הם גורם שמכניס הטרוגניות (שונות) לתוך הקביעות. 

כל אחד מהאושפיזין מייצג מידה / כוח נפשי אחר (חסד, גבורה, וכו'). הזמנתם (גם באופן רעיוני) ל"מרחב האישי" של הסוכה, מזכירה לנו שגם בתוכנו יש מידות שונות, המפגש הזה מאפשר לנו להתחבר לחלק בתוכנו שאולי נמצא בקיבעון, ולהיזכר לדוגמא שיש לנו את הכוח של אברהם (חסד) גם אם אנו "תקועים" בדפוס קצת אחר. 

חג שמח!